מוזיאון "החאן" חדרה ע"ר

מוזיאון "החאן" חדרה ע"ר

שנות ה- 50

"להתחיל מבראשית... בחדרה" (שנות ה- 50)

המעבר אל תצוגת שנות החמישים הוא בבחינת יציאה אל הרחוב המרכזי בחדרה, הרברט סמואל. תמונת פנורמה של הרחוב באותן שנים (מבט ממזרח למערב) משקפת מרכז עירוני מסחרי.

מאפייני תקופת הצנע ניכרים בתצוגת המכולת שההיצע שלה דל למדי. על הדוכן – "פנקס הנקודות" ועל הקיר מתנוססת רשימת מצרכי הקיצוב החודשי.

ב'פוטו סטודיו' – תמונת מחזור של תלמידים בוגרי ביה"ס, כמקובל באותן שנים, תמונות פורטרט של עולים, יושבי מחנות העולים והמעברות של חדרה.

על קולב תלויים בגדי חתונה להשאלה לצורך צילומי אירוע.

חלון הראווה - ה"ויטרינה" של הגלנטריה – תצוגה מובחרת: ביגוד, צעצועים, משחקים, מכשירי כתיבה  והנעלה.

לוח המודעות העירוני משקף את רוח התקופה יותר מכל. בולטות במיוחד מודעות תעמולת הבחירות, כרזות הדרכה לשמירת הבריאות והניקיון וכרזות המלחמה בשוק השחור שהיה כניגוד חמור למשמעת הלאומית.

לסניף הדואר הייתה חשיבות מיוחדת בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חיפוש קרובי משפחה התנהל באמצעות שרותיו.

המעבר מהרחוב אל תוך בית משפחה הוא דרך הסנדלרייה, שהייתה מסממני תקופת הצנע, בה הייתה חשיבות מרובה לשמירת הקיים ואנשים העדיפו לתקן חפצים על מנת להימנע מרכישות חדשות.

התהליך ההדרגתי של הפיכת חדרה ממושבה חקלאית לעיר הואץ בעשור הראשון למדינה על ידי תוספת חסרת תקדים של עולים מכל הגלויות. ישיבתם הארעית במעברות בשכנות לעיר אילצה את התושבים הוותיקים להתמודד עם קליטתם וקבלתם כתושבי קבע.

דירת משפחה – שנות החמישים בחדרה

הדירה אליה נכנסים דרך פינת הגיהוץ של עקרת הבית, אופיינית למגורי מעמד בעלי המקצועות החופשיים, אשר נוכחותם בחדרה היא חלק מתהליך העיור.

בכל בית היה "החדר הגדול" - חדר אירוח ובילוי של המשפחה. הרדיו, הכורסא ו"המנורה העומדת" הם מרכזו של החדר המאפיינים את תרבות הפנאי: האזנה לרדיו וקריאה.

המטבח משקף תקופת ביניים של שימוש בו-זמני במקורות אנרגיה אחדים: נפט, גז וחשמל. רבים השתמשו עדיין ב"ארגז קרח" לקירור המזון וב"ארון אוויר" לשמירה על טריות הפירות והירקות. עבודת הבישול הידנית, מודגמת על ידי מגוון כלים פשוטים. הנוהג להציג לראווה כלי אוכל מהודרים בוויטרינה, היה ביטוי לצורך באסתטיקה אף בימים בהם האווירה הכללית הייתה צנועה.

בדירה מתקיימים זה בצד זה, סגנונות שונים מתקופות חיים אחדות, בדגש פונקציונאליות.

רחוב בחדרה, שנות ה- 50

50_years_2

המעברות ושכונות העולים 

מחלון הדירה, מעל למזוזה, נשקפת תמונה פנורמית של המעברה הסמוכה, אחת משלוש המעברות הגדולות: אגרובנק, נוה חיים וברנדייס.
אלו מוקמו במחנות הצבא הבריטי לשעבר. הקיר הדרומי מוקדש כולו ל'פסיפס' של מראות חיי היומיום במעברה.

 

פחון המעברה

מבנה זה הוא דגם מוקטן של אחד מפתרונות הדיור במעברות שנות ה- 50 . כאן שכנו זו בצד זו – משפחה וכיתת בית-ספר. הפחון משחזר במידה רבה של נאמנות, את הארעיות ואי הנוחות הפיזית, הצפיפות ודלות התנאים שניכפו על העולים. בכך ניכרת ההתמודדות עם הקיום היומיומי וההסתגלות לחיים חדשים במדינת ישראל.

 


דילוג לתוכן